הידע אודות המערכת העדינה האנושית היה ידוע כבר לפני אלפי שנים. הכתבים ההודיים מגלים כי האל שיווה היה האדיוגי (Adiyogi) - היוגי הקדמון הראשון שהביא ידע זה אל הסאפטה רישיo - שבעת החכמים. שבעת החכמים הללו נשאו את המדע היוגי הזה לחלקים שונים של העולם. עם זאת, דווקא בהודו השיטה היוגית מצאה ביטוי מלא.

אף על פי שידע זה על המערכת העדינה שלנו היה מוכר היטב במסורות היוגה ההודיות, שרי מטאג'י הייתה הראשונה להמחיש את המנגנון המורכב של המערכת האנרגטית כולה, וכיצד היא מתקיימת בגוף החי כבר מהשלבים המוקדמים של התפתחות העובר ברחם.

בעזרת אנלוגיה פשוטה של שבירת אור במנסרה (פריזמה), שרי מטאג'י הסבירה כיצד המוח האנושי, שהתפתח במשך מיליוני שנים ממבנה שטוח למבנה פריזמטי, מאפשר ארכיטקטורה מורכבת של אנרגיות עדינות המשתקפות ומשתלבות בתוך מערכת העצבים האנושית המורכבת.

אדם בעל הגשמה עצמית יכול לעיתים קרובות לחוש את משב הרוח הקרירה היוצאת מאזור העצם הרכה (Fontanelle) של תינוקות שזה עתה נולדו. שרי מטאג'י הסבירה כי תופעה זו מהווה אינדיקציה לפעילותה של האנרגיה החובקת-כל של אהבת האל, אותה כינתה פארמצ'איטניה (Paramchaitanya), בשלבים המוקדמים של גדילתנו. לעיתים קרובות נראים תינוקות מוצצים אצבע מסוימת אשר נשמות בעלות הגשמה עצמית יכולות לפענח בקלות כקשורות לחסימות בצ'אקרה ספציפית בתוכנו. מאוחר יותר, בעקבות הסתיידות עצמות הגולגולת והתפתחות האגו וההתניות האנושיות, מודעות עדינה זו נסוגה, ואנו הופכים מודעים ומזדהים יותר עם העולם הגשמי שסביבנו.

דרך תהליך ההגשמה העצמית והמדיטציה, אנו מסוגלים לשחזר את החיבור הקדמוני הזה בהוויתינו העדינה.