שרי מטאג'י הבהירה תפיסות שגויות רבות לגבי כך שהתעוררות הקונדליני היא מסוכנת או מזיקה. היא נתנה אנלוגיה ברורה לקונדליני כאם הרוחנית המולדת שלנו, המלווה את מסע חיינו על פני גלגולים רבים, וממתינה בסבלנות עד שנשתוקק לקבל את ההגשמה העצמית שלנו. אפילו בקרב המינים בטבע לא קורה שאם פוגעת בילדיה. נהפוך הוא, האם היא זו שמגנה, מטפחת ותומכת בילד כדי שיוכל לממש את מלוא הפוטנציאל האבולוציוני שלו.

"חסרת צורה אך שלמה, קיימת לפני שמים וארץ. דוממת וחסרת גבולות, בודדה ובלתי משתנה. חודרת לכל מקום, אך בלתי נלאית. היא אם כל הדברים תחת השמים. איני יודע את שמה ולכן אני קורא לה טאו."

לאו דזה – "טאו טה צ'ינג"

חוויה מיסטית זו של הקונדליני תוארה בין היתר על ידי קדושים הודיים רבים כמו אדי שנקראצ'ריה (700 לספירה), כביר (1400 לספירה) וג'נאנדווה (1200 לספירה).

אנרגיית הקונדליני רדומה בדרך כלל. מטרת ההגשמה העצמית היא לעורר אנרגיה זו כדי שתכונותיה יבואו לידי ביטוי. ניתן לעורר אותה באמצעות כוח הרצון הטהור שלנו – הרצון לדעת את העצמי האמיתי שלנו, את הרוח שלנו. העצמי האמיתי שלנו לעיתים קרובות מוסתר מאיתנו על ידי המחשבות והרגשות שלנו, אך כאשר הקונדליני עולה, היא מביאה אותנו באופן ספונטני למצב של מדיטציה, ובכך מאפשרת לרוח הטהורה שלנו להתבטא בתשומת הלב השקטה שלנו. כך, אנו יכולים להתנתק מהמחשבות והרגשות הללו כדי לחוות את השמחה הטהורה והשלווה שקיימים בתוכנו באופן נצחי.

"הפניתי עורף לחומרנות... נכנסתי לשמי התודעה, ופתחתי את השער העשירי. הצ'אקרות של אנרגיית הקונדליני המפותלת נפתחו, ופגשתי את אדוני מלכי ללא מורא"

Saint Kabir

ניתן לחוש את השפעות הקונדליני על המערכת העדינה, המיוצגת ברמה הפיזית כמערכת העצבים המרכזית. כאשר הקונדליני עולה, היא עוברת דרך הצ'אקרות התואמות למקלעות העצבים הראשיות לאורך עמוד השדרה שלנו. שרי מטאג'י הסבירה שניתן לדמיין את הקונדליני שלנו כחבל עם מיליוני חוטים. כאשר אנו מקבלים לראשונה את ההגשמה העצמית שלנו, רק חוט אחד או שניים מוצאים את דרכם דרך הצ'אקרות כדי להגיע לסאהאסררה (Sahasrara) בקודקוד הראש. בעזרת מדיטציה יומיומית, יותר ויותר חוטים של הקונדליני עולים, ומחזקים את החיבור שלנו לחוויית המדיטציה, שמעמיקה והופכת לעמוקה ומלאת אושר.

"עכשיו, כיצד להיפטר מהמחשבות? – זו הבעיה. המחשבות נמצאות בראש כל הזמן... אך כאשר הקונדליני עולה, אז מה שקורה הוא שהמחשבות הללו מתארכות... וישנו רווח בין המחשבות, והרווח הזה הוא המקום של השלווה שלנו. אם תשיגו את השלווה הזו, ניתן יהיה להשיג שלום עולמי. רק על ידי נשיאת שלטים, על ידי צעקות למען השלום, לא ניתן לבסס שלום. שלום חייב להגיע מלבבותיהם של בני האדם. בליבם של בני האדם, שלום יכול להתבסס רק כאשר אתם מבססים את הרוח על מושבה, היכן שהיא מבטאת את האושר העילאי של השלווה. כאשר אתם מתחילים להנות מהשמחה והשלווה, אינכם רוצים מלחמות, אינכם חושבים על מלחמה, וזהו המצב שאליו בני האדם צריכים להגיע אליו כעת."